בדידות בגיל השלישי: דרכים מעשיות לשמור על חיים חברתיים פעילים

בדידות היא אחת התופעות השקטות והכואבות של הגיל המבוגר. היא לא מופיעה בבדיקות דם ואין לה מרשם, אבל ההשפעה שלה על הבריאות הגופנית והנפשית מוכרת היטב לאנשי מקצוע. אחרי הפרישה מהעבודה, כשהילדים עסוקים בחייהם ולעיתים גרים רחוק, ובמיוחד אחרי אובדן בן או בת זוג, מעגל הקשרים החברתיים הולך ומצטמצם. החדשות הטובות הן שאפשר להרחיב אותו מחדש, גם בגיל שבעים ושמונים, בתנאי שעושים צעד ראשון.

בדידות היא לא רק עניין רגשי

אנשי מקצוע בתחום הבריאות מתייחסים כיום לבדידות כגורם סיכון של ממש. אנשים שחיים בבידוד חברתי נוטים לאכול פחות טוב, לזוז פחות, לישון גרוע יותר ולהזניח טיפולים רפואיים. הבדידות קשורה גם לתחושות של דיכאון וחרדה, ויש הסבורים שהיא משפיעה גם על התפקוד הקוגניטיבי לאורך זמן.

חשוב להבחין בין לבד לבין בודד. יש אנשים שחיים לבד ומרגישים מלאים ומחוברים, ויש מי שמוקפים במשפחה ובכל זאת חשים ריקנות. המדד הוא התחושה הפנימית ואיכות הקשרים, לא רק מספר האנשים שסביבנו. ההבנה הזו עוזרת לחפש פתרונות שמתאימים לאופי של כל אחד.

מסגרות קהילתיות: המקום הראשון לבדוק

כמעט בכל עיר ויישוב בישראל פועלים מועדוני גמלאים, מרכזי יום, מתנ"סים ועמותות שמפעילים פעילויות ייעודיות לגיל השלישי. ההיצע רחב: חוגי ציור ומלאכת יד, הרצאות בהיסטוריה ובאקטואליה, קבוצות שירה, טיולים מאורגנים וסדנאות מחשבים. מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות יכולות לכוון למסגרות שמתאימות לאזור המגורים ולמצב התפקודי.

הקושי הגדול הוא בדרך כלל המפגש הראשון. להיכנס לחדר מלא אנשים זרים זה לא פשוט בשום גיל. כדאי להצטרף בהתחלה עם חבר, שכן או בן משפחה, ולהתחייב לעצמכם להגיע לפחות שלוש או ארבע פעמים לפני שמחליטים אם המקום מתאים. רוב האנשים מגלים שאחרי הפעם השלישית הם כבר מכירים כמה פנים ומחכים למפגש הבא.

התנדבות: לתת ולקבל בחזרה

אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות היא לעזור לאחרים. ארגוני התנדבות רבים מחפשים בדיוק את מה שיש לבני הגיל השלישי בשפע: זמן, ניסיון חיים וסבלנות. אפשר לסייע לתלמידים בקריאה ובשיעורי בית, להתנדב בבית חולים, בספרייה, במוזיאון או בבנק מזון, או לתת ייעוץ מקצועי לעסקים קטנים.

ההתנדבות יוצרת שגרה, תחושת משמעות והכרה, ומפגישה עם אנשים מכל הגילים. היא גם מחזירה את התחושה שיש לנו מה לתרום, תחושה שלעיתים הולכת לאיבוד עם הפרישה מהעבודה.

הטכנולוגיה כגשר ולא כתחליף

שיחות וידאו עם הנכדים, קבוצות משפחתיות באפליקציות מסרים וצפייה משותפת בתמונות יכולות לקרב מאוד בין דורות, במיוחד כשבני המשפחה גרים בעיר אחרת או בחו"ל. ההשקעה בלמידה של כמה כלים בסיסיים בסמארטפון משתלמת כמעט תמיד. נכדים רבים ישמחו ללמד, ויש גם קורסים ייעודיים למבוגרים במתנ"סים ובספריות.

עם זאת, חשוב לזכור שהמסך הוא גשר ולא תחליף. שיחת וידאו לא מחליפה ביקור, חיבוק או ארוחה משותפת. הטכנולוגיה צריכה לשמש כדי לתאם מפגשים ולשמור על קשר רציף בין הביקורים, לא כדי לבטל אותם.

מה בני המשפחה יכולים לעשות

ילדים ונכדים ממלאים תפקיד מרכזי במניעת בדידות, גם כשהם עסוקים מאוד. כמה הרגלים פשוטים יכולים לעשות הבדל:

• שיחת טלפון קבועה, באותו יום ובאותה שעה בכל שבוע
• ארוחת שישי או מפגש משפחתי קבוע אחת לתקופה
• שיתוף ההורה בהחלטות ובחדשות, ולא רק בבעיות
• עידוד ועזרה בהגעה לפעילויות חברתיות מחוץ לבית
• שימת לב לשינויים במצב הרוח, בתיאבון או בשינה

כשמבחינים בסימנים של עצב מתמשך, הסתגרות או אובדן עניין, חשוב לא להסתפק בעידוד. במקרים כאלה כדאי לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש, שיוכלו להעריך את המצב ולהציע טיפול מתאים.

חיות מחמד, שכנים וקשרים קטנים

לא כל קשר צריך להיות עמוק כדי להיות משמעותי. שיחה קצרה עם המוכר במכולת, ברכת בוקר טוב לשכן או מפגש קבוע עם חברים על ספסל בגינה מוסיפים לתחושת השייכות. לאנשים מסוימים, אימוץ חיית מחמד, ובמיוחד כלב שמחייב יציאה לטיולים, יוצר שגרה ומזמן היכרויות חדשות עם בעלי כלבים אחרים בשכונה.

ללמוד משהו חדש בכל גיל

לימודים הם דרך מצוינת לפגוש אנשים חדשים ולשמור על מוח פעיל. אוניברסיטאות ומכללות רבות בארץ מפעילות תוכניות לימודים לגמלאים, החל מהרצאות שבועיות פתוחות ועד קורסים מסודרים בהיסטוריה, באמנות, בפילוסופיה ובמדעים. האווירה בכיתות האלה בדרך כלל חמה ותומכת, ורבים מספרים שהקשרים שנוצרו בהפסקות הקפה חשובים להם לא פחות מהחומר הנלמד.

מי שמעדיף משהו מעשי יותר יכול להצטרף לחוג נגרות, קרמיקה, בישול או גינון קהילתי. גינות קהילתיות, שהולכות ומתרבות בערים, משלבות פעילות גופנית קלה, עבודה בחוץ ומפגש עם שכנים מכל הגילים. גם מקהלות וקבוצות תיאטרון לגיל השלישי זוכות להצלחה גדולה. המשותף לכל המסגרות האלה הוא מטרה משותפת שמחברת בין אנשים, ומפגש קבוע שנותן לשבוע מבנה ולמחר סיבה לקום בבוקר.

חשוב לזכור גם את הצד ההפוך: לפעמים דווקא אנחנו יכולים להיות הקשר החשוב בחייו של מישהו אחר. ביקור אצל שכנה מבוגרת שגרה לבד, הזמנה של חבר ותיק לכוס קפה או שיחת טלפון לחבר מהצבא שלא שמענו ממנו שנים עשויים לפתוח מחדש קשרים שנראו אבודים. רבים מגלים שהצד השני חיכה בדיוק לשיחה הזו, ושהיוזמה הקטנה הייתה כל מה שנדרש כדי לחדש חברות ישנה ולמלא את הימים בתוכן ובשמחה.

לסיכום, בדידות בגיל השלישי איננה גזירת גורל. היא דורשת מודעות, מעט אומץ ועזרה מהסביבה. כל צעד קטן, שיחה, חוג או התנדבות, מוסיף חוט נוסף לרשת החברתית שמחזיקה אותנו לאורך השנים, ומשפרת לא רק את מצב הרוח אלא גם את הבריאות.